<h1>כל בו הלכ' טהרה סימן פ"ו</h1>
<h2>דף ח:</h2>
והסכין היפה כלומר שאין בה גומות נועצה י' פעמים בקרקע קשה ומטבילה וחותך בה צונן ואם היו בה גומות או פגימות או אפילו היפה אם ירצה לחתוך בה חמין או לשחוט בה משחיזה במשחזת ואם שחט בה קודם שיטהרנה מדיח מקום השחיטה או קולף. וסכין ששחט בה טריפה לא ישחוט בה פעם אחרת עד שידיחנו אפילו בצונן או יקנחנו (בטלאי) [בבלאי] בגדים. ועל זה נהגו השוחטין לקנח הסכין אחר השחיטה בעור הבהמה שמא תמצא טריפה וצריך לקנח הסכין.
<h2>דף י.</h2>
מי שטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אע"פ שנתעסק כל אותו היום באותו המין הרי הוא בטומאתו עד שידע בודאי שלא היה זה עליו בשע' טבילה הואיל והוחזק טמא העמידו על חזקתו עד שידע בודאי שטהר.
<h2>דף לא.</h2>
וכל הטובל צריך להתכוין לטבילה. והנדה שטבלה בלא כונה מותרת לבעלה.
גל שנתלש מן הים ליבשה ונפל על הצריך טבילה אם נתכוין והיה יושב ומצפה עד שיבא הגל אם יש בו ארבעים סאה עלתה לו טבילה לדבר שנתכוין לו ואין מטבילין בגל באויר קודם שיפול לארץ. היו שני ראשי הגל מגיעין לארץ מטבילין בו ואין מטבילין בכפה שלה מפני שהיא כאויר.
<h2>דף קו.</h2>
ואין המקוה נפסל לא בשנוי הריח ולא בשנוי הטעם אלא בשנוי מראה בלבד. וכל דבר שאין עושין בו מקוה לכתחלה פוסלין אותו בשנוי מראה. כגון יין וחלב ודם ומי פירות שנפלו לתוכו ושינו מראהו פסלוהו ואם לא שנו מראיו אפי' נפל לתוכו מ' סאה לא פסלוהו שאין שלשה לוגין פוסלין אלא במים שאובין אבל אין אותן המשקין עולין להשלים שעורו.
